מבינים את הרפואה - מבינים את הריפוי: הגישה המעצימה לריפוי האדם
"הידיעה בכוחות המזונות קרוב שיהיה מהיותר מועיל מידיעת הרפואה" - הרמב"ם
שאלתם את עצמכם פעם - מהו בעצם הריפוי? מה נמצא מאחורי מקצוע הרפואה? ושאלה שאותי באופן אישי מעניינת עוד יותר - האם המטופל יכול להיות הרופא של עצמו?
אני כותבת שורות אלו כי אני רוצה להגיד בקול רם - אני מרפאה, ואני רוצה לעשות זאת בראש מורם, ללא הפחד שהקול הממסדי והכובל, כולל הקול הממסדי שחי בתוכי, יתעורר עלי וינסה לבטל זאת, תוך שהוא מנכס את יכולות הרפואה לעצמו.
בואו נשפוך ביחד אור על המושגים הבסיסיים כמו "ריפוי" ו"עולם הרפואה" ונבין מה הכוח המניע של הבריאות וההחלמה, מה עומד מאחורי הרפואה המודרנית, ומדוע כל-כך הרבה אנשים עם בעיות כרוניות מחלימים ממחלות "חשוכות מרפא" בעזרת הרפואה המשלימה.
כיום, לטוב ולרע, מדע הרפואה המודרני לוקח לא מעט מאור הזרקורים, תוך הישענות על המצאות היסטוריות כמו האנטיביוטיקה והחיסונים, שאכן יצרו השפעה דרמטית ומבורכת על כלל האנושות במאה השנים האחרונות.
בנוסף, ההישענות על מחקרים קליניים המפיקים "הוכחות" מגבים את אותה הרפואה הקונבנציונאלית, אשר מתהדרת במיתוג של "רפואה מבוססת ראיות".
בעוד שאותם מחקרים "מוכחים קלינית" נכנסו לספרי הרפואה המודרניים, הרי שמסורות רפואיות עתיקות כתרבות האנושית עצמה נדחקו החוצה, חלקן נעלמו לחלוטין, רפואות שהיו משלח ידם של גדולים כמו היפוקראטס ("אבי הרפואה"), הרמב"ם, אבן סינא שחי בימי הביניים, ורבים אחרים.
עם השתלטותו האגרסיבית של ז`אנר הרפואה המערבית על מרחב הרפואה ברחבי העולם, שיטות טיפול עתיקות ומבוססות אלו וגוף הידע העצום שהן מייצגות עומדות על סף היכחדות, והן נדחקו כליל מספרי הלימוד של בתי-הספר לרפואה.
הידע הקדום שהיה נחלתו של כל רופא ומטפל בעבר, הידע על צמחי המרפא הטבעיים, על שיטות האבחון שחלקן עוד היו בשימוש לפני 20, 30, ו-40 שנה, טקסי הריפוי, ההבנה של עקרונות הריפוי דרך הטבע, כל הידע הזה הולך ומצטמצם, ואת מקומו ממלאת הטכנולוגיה הקרה והרפואה המודרנית הסוגדת לתחום המדע הצר.
ממקצוע של אדם המעניק שירות מיומן ועמוק, הפך מקצוע הרפואה לתחום יוקרתי וסמכותי, ובד בבד איבד את כוחו האמיתי, הפך טכני, חסר רוח, ונשען על תיאוריות ומחקרים בלבד, תוך יצירת משוואה חדשה - הרופא נלחם במחלה עם תרופות. המטופל הופך פאסיבי לגמרי, דמות שולית במלחמה בין כימיקלים שונים בגופו.
הטיפול הרפואי המודרני הזמין כיום הפך לשטחי, חלקי, חסר עומק, כאשר הפוקוס כולו הולך לאיבר אחד, מפרק אחד, רקמה אחת - כאילו היו מבודדים מהגוף, כאילו האדם חסר נפש יכולת או רגש.
הרפואה המשלימה המונח "רפואה משלימה" בעיני הוא מונח עניו, אשר מקבל את שליטתו (האגרסיבית) של מדע הרפואה המודרנית כקונצנזוס מודרני, ונתפס בעיני רבים כמשלים לרפואה הקונבנציונאלית.
המציאות היא כי מדובר בגוף ידע רחב הרבה יותר מהרפואה המודרנית, והוא כולל את כל אותן הרפואות העתיקות שנצפו כיעילות בצורה יוצאת דופן, אך אין בידי אותו מדע אמפירי מהולל את היכולת להסביר או להוכיח מדוע שיטות אלו עובדות.
תחת הגדרה זו תמצאו, בין היתר, את הרפואה הסינית, הרפואה התזונתית, כל שיטות הטיפול במגע, הומיאופתיה, השימוש בצמחי מרפא, ועוד...
בעולם בו בכל שנה מתפתחות עוד ועוד מחלות כרוניות התוקפות יותר ויותר אנשים, אין זה פלא כי המטופלים, ואף לא מעט רופאים, החלו לזהות את החיוניות והחשיבות של שיטות טיפול אלו, אשר מציעות מזור לאלו מאיתנו החיים את אורח החיים המודרני, וסובלים לעיתים קרובות מנזקי המתח המתמשך, התזונה הלקויה הכוללת מזון מתועש, והחיים בסביבה רעילה עם אוויר מזוהם ומים קשים, דברים שהגוף לא נועד להתמודד עימם.
דוגמא אחת מני רבות למחלה מסוג זה הן המחלות האוטואימוניות-דלקתיות, מחלות שהרפואה המודרנית מגדירה כ"אידיאופטיות", מחלה שהתפתחה ללא כל סיבה ברורה וללא הבנה של הפתו-פיסיולוגיה של המחלה.
במחלות אלו מערכת החיסון תוקפת את עצמה ללא סיבה נראית לעין, והרפואה המערבית עומדת חסרת אונים מול המצב. הגישה ההוליסטית לטיפול, הגישה הרואה באדם כמכלול, תזהה את הקשרים ההדוקים בין המחלה לבין הסובל ממנה, ותשפוך אור על הכשל של מערכת החיסון. בחירה בסוג הרפואה הנכון תחזק את מערכת החיסון בעזרת שינוי תזונתי נבון וטיפול במערכת המתחים בה שרוי המטופל.
הגוף בקדמת הבמה - כביטוי של הנפש השפה הרפואית ההוליסטית כוללת הכרה ביחסים ההדוקים שבין המצב הרגשי-נפשי למצב הפיסי-גופני, והיא שואפת להבנה של מערכת איזונים זו אצל המטופל תוך העצמת המטופל בחיי היום-יום והתמיכה ביכולות הריפוי הטבעיות של הגוף.
הרופאים של העת העתיקה היו זקני השבט, אנשי רוח ופילוסופיים שהתעסקו בקדושה, באמנות ואפילו בכישוף, בזמנים בהם ההפרדה המדומה בין הגוף לנפש לא הייתה קיימת. בזמנים אלו לא הייתה "רפואה משלימה", שכן לא היה מה להשלים - הפילוג לא קרה.
הרופא המודרני מחזיק בידע חלקי מאוד, ידע מצומצם, לרוב על איבר או מערכת ספציפיים בהם הוא מתמחה, ונמצא במצב של חוסר ידע לגבי המכלול והחיבור בין חלקי האדם השונים - וכך, לצערי, גם הטיפול אותו הוא מציע.
הרבה לפני הביטוי השטחי של המחלה על-פני השטח, המקור של כל המחלות באשר הן הוא בבסיסו חוסר באיזון שבין הגוף לנפש. הבנה זו כבר מעצימה הן את המטפל והן את המטופל, ומאפשרת למטופל להבין את האחריות שלו על הבריאות שלו, ואת הכוח שיש לו בידיים - הכוח לבחור להירפא.
מימי לא ראיתי תרופה שריפאה מחלה. ה"תרופות" המודרניות שמסונתזות מכימיקלים במעבדות משולות לשכבת צבע זולה הנמרחת על הקיר בכדי לכסות את שכבת העובש, אך מתחתיהן העובש חי ומשגשג.
הגוף לא מדבר בשפה של אותם כימיקלים זרים לו, חומרים המאתגרים את הכבד, את הכליות, ואת כלל המערכת. שפתו של הגוף היא שפת החושים, שפת הכאב, שפות של איתותים ומערכות שלמות. הרפואה הקונבנציונאלית סותמת לגוף את הפה.
ריקוד קטן באמצע היום, שאיפת ריחו של פרח מלבלב, תהליכים של מודעות עצמית עמוקה, כל אלו יכולים ומשפרים את בריאות הגוף, עוזרים לשמרה, ומעודדים אנשים להירפא גם מאותן מחלות המוגדרות "חשוכות מרפא".
אינספור עדויות מצטברות מכל רחבי העולם אודות אנשים אשר החלימו ממחלת הסרטן בזכות שילוב נבון של הרפואה המודרנית לצד שינויים רדיקליים באורח חייהם לצד שינוי בתפיסה שלהם את העולם ואת עצמם.
אני, הילה לב, מרפאה, ואני רוצה לתרום את תרומתי הצנועה להבנה הבהירה ולסילוק הבלבול שנוצר סביב המושג "ריפוי", על כל רבדיו.
אינני יודעת מדוע הורגלנו לחשוב כי לגורמים החיצוניים לנו יש את הבעלות על הבריאות שלנו. "דוקטור לרפואה", "משרד הבריאות", "מחקר מדעי", כל אלו לא אחראים על בריאותינו - והכוח לבחור בחיים של בריאות לרפא את עצמנו לא נמצא בידם - אלא בידינו.
אינני יודעת מדוע קיימת כל-כך הרבה הפחדה סביב עולם הרפואה בימינו, ומדוע המלצותיהם הרפואיות של רופאים ופרופסורים מסתכמות בשם מסחרי זה או אחר של תרופה או חיסון.
אינני יודעת מדוע לא מושקעים משאבים בהשבת הבריאות לאדם במקום התחליף השטחי והנפוץ בסימפטומים בלבד.
הרמב"ם טבע בזמנו את המונח "הנהגת הבריאות". הוא מדבר על בריאות הקהילה, על אורח החיים שלנו, ומסביר כיצד אותן פעולות יומיומיות שלנו - הבחירות הפשוטות ביותר שכל אחד מאיתנו עושה בכל רגע ורגע, הן אשר מכתיבות את איכות חיינו ורמת הבריאות שלנו, ולא ההתמקדות בתרופות ובמחלות.
במסגרת עבודתי יוצא לי לפגוש לא מעט ילדים שזכו להגדרה "אסטמטיים", אך בתוך אותו גוף קטן וצעיר אני מזהה רמות מתח גבוהות, רמות סטרס שגוף של ילד לא יכול להתמודד עימן ולהישאר בריא, ומיד כל תמונת הטיפול מתבהרת לי.
אני גם פוגשת לא מעט אנשים המתמודדים עם מחלות כרוניות שהובילו אותם לעשות שינוי אמיתי באורח החיים שלהם, ובעזרת מעקב וליווי צמודים, תוך התאמה אישית של צמחי מרפא והתייחסות הוליסטית למצבם הכרוני, זכו בחיים חדשים של בריאות.
עם ההכרה המלאה כי הרבה מאוד מהפעולות הכירורגיות והשימוש בתרופות במצבים מסוימים אכן מציל חיים רבים ברבי העולם בכל יום, חשוב לזכור תמיד כי הגישה הממסדית השמרנית והכובלת לא מחייבת אותנו, בטח לא למצבים כרוניים.
הריפוי, אותו תהליך חמקמק, מסתורי, אותו צופן המתגלה אט-אט ומציע תמורות בדפוסי הפעולה הבסיסיים של האדם בעולם, דפוסי האכילה, החשיבה, הפעילות היומיומית והעולם הרגשי שלו, הוא תהליך חוויתי במהותו, רחוק מאוד מכל טכניקה אחת כובלת, וההבנה הזו נותנת לנו את האחריות, אך גם את החופש לבחור בבריאות, מתוך הידיעה כי היא כאן, לבחירתנו.
מקורות:"סודותיו של מורה הנבוכים" "מיכה גודמן" "הנהגת הבריאות" ע``פ הרמב``ם "תולדות הרפואה מהיפוקרטס ועד ימינו" רפואה שלמה, ספרים הארץ.